תשע"ח - הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל

הרב גץ

הרב מאיר יהודה גץ

 

הרב גץ נולד בתאריך ט"ו באב ה'תרפ"ד, 15 באוגוסט 1924 בתוניס שבתוניסיה. למד אצל הרב מצליח מאזוז בתקופת מלחמת העולם השנייה. בגיל 18 הוסמך לרבנות בתוניס וכיהן כרב אזורי בצפון מערב תוניסיה. כדי לקבל הכרה מהשלטונות בפעולותיו כרב, למד משפטים בהתכתבות והוסמך כעורך דין. היה פעיל בתנועה הציונית בתוניס והשפיע על בני קהילתו לעלות לארץ. כמו כן, דאג שבני הקהילה ילמדו להשתמש בנשק, מחשש לפרעות מצד הערבים. בשנת ה'תש"ט (1949) עלה לישראל.

 

בשנות החמישים הגיע למושב כרם בן זמרה שבגליל העליון והיה ממייסדי בית הספר "בניהו" ביישוב. כיהן כרב היישוב ומנהל בית הספר הממלכתי דתי האזורי, ובנוסף שימש כמפקד הצבאי של החבל ופעל בגבול לבנון במסגרת שירותי המודיעין. כרב היישוב דאג שיהיו תפילות משותפות לבני כל העדות, ורק בראש השנה התפצלו לשני מניינים: אשכנזי וספרדי.

 

הרב גץ ראה חשיבות רבה בגיוס לצבא הגנה לישראל ועודד גיוס לצבא וכל בניו שרתו בצבא. במלחמת ששת הימים שכל את בנו השני אבנר בקרב לשחרור ירושלים. לפני צאתו של אבנר למלחמה הוא למד עם אביו הלכות מלחמה של הרמב"ם ובהן ההלכה שאפילו חתן מחופתו יוצא למלחמת מצווה. אבנר נהרג בדרך אל הכותל, בחצר המטרה מכדור של צלף ירדני. בגלויה הוא כתב להוריו: "אבא ואמא אני יוצא להילחם במקום שאתם מאוד תשמחו כשאגיע לשם". בנו יאיר נהרג תאונת דרכים שנים לאחר מכן.

 

בשנת ה'תשכ"ח (1968) עבר לגור בירושלים ומונה למתאם ברחבת הכותל. אחר-כך מונה על ידי הרבנות הראשית ל"רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים". בשנת תשנ"ב הורחבה כהונתו גם למקומות הקדושים הנוספים ברחבי ישראל. הרב גץ היה בעל ידע בשבע שפות, דבר שסייע לו בקבלת אורחים רשמיים בכותל במהלך השנים. במשך עשרים ושמונה שנות כהונתו כרב הכותל, כתב 12 יומנים המספרים את הקורה בארץ בכלל ובכותל בפרט ואת סדר יומו בניהול הכותל והתמודדותו עם הקשיים ביישום התפקיד. היומנים כתובים בכתב יד קריא ומסודר, וסדורים לפי שעות וימים. העדכון האחרון נכתב יומיים לפני פטירתו.

 

בשנת ה'תשל"ג (1973) שיקם הרב גץ את המבנה של ישיבת המקובלים בית אל, הקים את הישיבה מחדש ועמד בראשה. שלושה ימים לפני מותו הושלמה בניית הישיבה במקומה המקורי והוא השתתף בחנוכת הישיבה. בראש הישיבה אחריו עומד תלמידו הרב ישראל אביחי.

הרב גץ נפטר כ"ג באלול ה'תשנ"ה, 18 בספטמבר 1995 ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים.

 

אישיותו ומשנתו

הרב גץ נהג בפרישות כדרך המקובלים, והיה קם לומר תיקון חצות במנהרות הכותל מול מקום קודש הקודשים, לומד עד לתפילת שחרית כותיקין, וממשיך ללמוד לאורך כל היום עד לתפילת ערבית אלא אם כן היה נצרך למשהו אחר. רק בשעות המעטות שבין ערבית לחצות הלילה היה ישן. בהיותו בירושלים התעמק בעולם הקבלה ולבש בגדי לבן כמנהג המקובלים. הרב גץ למד קבלה אצל הרב מרדכי שרעבי והרב עובדיה הדאיה. אף שהיה ידוע כמקובל גדול, סירב לעסוק בקבלה מעשית, במיוחד לאור אזהרת האר"י על כך.

 

לבניו ותלמידיו הדגיש את נושא השלום כחשוב מכל: "אל תשימו לב למקטרגים… הרבו שלום על כל צעד ושעל", ו"תהא ידכם תמיד פתוחה למתן צדקה".

 

צוואתו, אותה כתב בגיל ארבעים, מתחלקות לשלוש צוואות: צוואה רוחנית למשפחה, צוואה לקבורה וצוואה לתושבי כרם בן זמרה. בצוואתו הרוחנית למשפחה כתב "אודה לה' בכל לבב אשר זיכני משחר ילדותי לחיות כיהודי, זכיתי ללמוד תורה ודרך ארץ, זכיתי להקים בית נאמן בישראל, זכיתי באשה כשרה ויראת שמים. זכיתי בבנים ובבנות חמישה חומשי תורה ושישה סדרי משנה, האל ברחמיו יגן עליהם".

 

הרב גץ כתב פירוש לתורת הסוד "רשפי אש". כמו כן כתב פרוש לחומש "גיצי תורה" "קונטרס הכותל" ומאמרים אחדים: מאמר ירושלים, מאמר ארץ ישראל, מאמר שלום בית. כמו כן כתב שני שירים על ירושלים – אחד בעת מלחמת ששת הימים ואחד לאחר המלחמה.

 

מורשתו

המדרגות העולות מרחבת הכותל לכיוון הרובע היהודי ושער יפו נקראו על שמו: "מעלות הרב מאיר יהודה גץ", וכך גם בית הכנסת ע"ש הרב גץ השוכן במנהרות הכותל, אשר הוקם ביוזמתו, נקרא על שמו לאחר מותו.

 

לאחר מותו יצא הספר "רב הכותל" על ידי שמחה רז המספר את קורות חייו. וכן סרט שהפיק אדיר זיק "איש האמונה". משפחתו ממשיכה את מורשתו וביתו ברובע – בית הרב גץ אשר שימש בסוף המאה ה-19 כתלמוד תורה לילדים יהודים מהקהילה הספרדית – משמש כיום כמוקד אירוח לקבוצות ומטיילים המעוניינים להכיר את דמותו של הרב. בתחילת שנת 2012 השיקו נכדיו סיור אשר עוקב אחר מהלך חייו של הרב ומספר את סיפורה המיוחד של המשפחה, הכולל את נפילת הבן אבנר במלחמת ששת הימים כלוחם בחטיבת הצנחנים. את הסיור מעבירים נכדו יפתח גץ ושחקן התיאטרון עמיחי עזר, אשר ביחד משלבים יצירה עם תיאטרון רחוב.

 

בשנת 2015 הוקמה עמותת 'בית הרב גץ', שמטרתה להפגיש בין כלל החברה הישראלית לבין דמותו ופועלו של הרב גץ.

 

מכתבי ידו 

הרב גץ לא חדל מלכתוב במשך כל חייו, אפילו עד בֹּקרוֹ האחרון עוד עסק בכתיבה השגרתית של 'יומן הכותל' אותו כתב הרב במשך כ30 שנה ללא לאות ובעקביות מדהימה.

 

הכתיבה מגוונת ופורסת מגוון צדדי חיים – צוואתו נכתבה בשלושה פרקים שונים והתגלתה רק מספר שנים לאחר הסתלקותו, פתקים אישיים בלימוד והערות והארות על לימוד מקראות גדולות ,ראיונות עם הנכדה והתכתבות עם הר' מילובביץ'.

 

בחייו של הרב גץ השכול והשמחה משמשים בערבובביה – שירה לכבוד שחרור הכותל ,והספד פרידה מהבן האהוב אשר נפל בקרב,יחד עם קריאת עידוד לבני המושב כרם בן זמרא לקום מהאבל שלו עצמו, דברי חיזוק למשפחה עם נפילת הבן השני יאיר, יחד עם קריאת זעם על מותו בטרם עת על ידי ערבי מהשמרון, שירה לחתונת נכדו ונאומים מול נציגי אומות ושרים בממשלה. רוחו של הרב חזקה ופרי עטו מצליח להביא במעט את מחשבותיו והגיגיו.

 

החלטות ליישום של הרב גץ

הרב גץ הקפיד להיות בשמחה למרות הכול. לימים, אחרי מותו, מצאו בפנקס האישי שלו צרור החלטות שכתב לעצמו כדי שיהיו מול עיניו תמיד. בשתיים מההחלטות האישיות האלה היתה ההוראה שנתן לעצמו, להיות בשמחה תמיד. 

 

  1. להיות בכל עת בבחינת שיל"ת (שיוויתי ד' לנגדי תמיד). 
  2. להיות בשמחה תמידית, פנימית וחיצונית. 
  3. לא להגיד שום מילה רעה על שום אדם. 
  4. להישמר עד למאוד מעמדה של 'כי דבר ד".
  5. לדון תמיד לכף זכות, ולא להיפגע. 
  6. לכבד את רעייתי במאוד מאוד.
  7. לא להקפיד על הילדים ולבוא לעזרתכם תמיד, גשמית ורוחנית.
  8. לצמצם את האכילה. 
  9. להקפיד על התעמלות בכל יום. 
  10. להקפיד, לעתים מזומנות, על נשימות עמוקות. 
  11. לצמצם בשיחות טלפוניות ולקצרן. 
  12. להקפיד על טו"ת (טלית ותפילין) בשעות היום עד כמה שאפשר. 
  13. להעמיק ולהרחיב את כתבי רשפי אש. 
  14. להיות תמיד שרוי בשמחה של מצווה". 

 

סרטון על הרב גץ

 

שיר על הרב גץ

 

 

להרחבה ולמידה נוספת על הרב גץ היכנסו לאתרים הבאים

בית הרב גץ , ויקיפדיה, משרד החינוך, אתר רבני בית ספר